WATCH-&-LEARN
NEW-YORK
"Imperfection is beauty, madness is genius and it's better to be absolutely ridiculous than absolutely boring" ///////Marilyn Monroe
WATCH-&-LEARN
WATCH-&-LEARN
הפרסומת הזו, לקולקציית סתיו 2009-2010 שומרת על רצף הפרסומות האפלוליות המאפיינות את אימפריית ולנטינו בשנים האחרונות.
הבחירה באייריס סטרובגר, דוגמנית עם מראה אנדרגוני כה מובהק היא עכשווית ביותר, ומשלימה את המוטיב הציפורי של הקמפיין בצורה מושלמת. הרגשה זו רק מתעצמת כשידה של אייריס נראת ליד ציפור, נותנת תחושה שהיא בעצם דוגרת בעצמה. היא מעצימה אף יותר את הפרסומת, בכך שמשלימה את תחושת האיפוק המבוטא בתעוזה, חדות ועוצמה.
התמונה הזו עוצמתית הרבה יותר, ויפה הרבה יותר, משאר שלוש שהוצאו עד כה לקמפיין זה, בעיקר בזכות האוברול הנוצותי, שקרץ לי. הוא מדהים ביופו, הן מבחינת הצבע או הבד, והוא מאוד גרנדיוזי, דרמטי ולא לביש לחלוטין.
בנוסף, אהבתי מצד אחד, איך הנוצות משתלבות במוטיב זה, משלימות את הרעיון העומד מאחורי הקמפיין, אך מצד שני, הבגד עצמו עומד בניגוד לקומפוזיציה הקשוחה או חדה של אירייס, המסמלת כוח ושליטה, משום שהאוברול, יחסית, "רך" יותר.
VALENTINO, Fall 2009-2010
Woman Ad Campaign
PH: Mert Alas & Marcus Piggott
Iris Strubegger
אופנה אמיתית צריכה לחדור. היא לא צריכה להסתכם בסדרה של כמה בגדים קלילים. אופנה היא ביטוי עמוק לאומנות, בעיקר משום שהיא לא נשארת בגבולות מסגרת התמונה. כמו כל אומנות טובה, אופנה צריכה לעורר בך רצון עז להסתכל הצידה. היא צריכה לזעזע והלחיץ. היא צריכה לגרום לך להרגיש מוזר או שונה כשאתה מסתכל עליה. אבל בכל זאת, או אולי בעיקר בגלל זאת, אתה מהופנט על-ידה.
משום שאופנה אמיתית היא טריגר. הבדים ושילובם, הצבעים, הצורות וההרגשה של החנק הקל בגרון כשאתה מבין שאתה בוהה בעוד דרך חדשה שבה נשברו גבולות הצפוי, עוד צעד אחד קטן בדרך ליציאה טוטלית מחוץ לקופסת הקונבנציונאליות, מעורר בך זכרון של חלום נעורים, חבר ישן, מקום שתמיד רצית להיות בו או לבסוף, כשסיימת לגמרי לעכל את מה אתה שאתה מסתכל עליו, חיוך.
VOGUE, July 2009
The Spectrum's Ends
PH: David Sims
Iris Strubegger & Karlie Kloss
לשאול "למה בלוג?" זה כמו לשאול, "למה טוויטר?". [כי אני יכולה, וכי אפשר לדבר עם ראסל בראנד בהודעות אישיות]
אני לא יכולה להסתפק ב-140 תווים.
אני לא יכולה עם תגובות, "בלוג יפה, מוזמנת לשלי".
ובעיקר לא בקניית חברים מאסיבית תוך כדי מילוי שאלון, "אם לפלוץ שלך היה צבע, איך היו קוראים לו?".
אה, וחיפשתי מקום להשוויץ בו בדברים [מלבוש וקניות עד לספרים ודיסקים?], לכתוב שטויות שעולות לי לראש [ובהרחבה!], לחלוק אהבות [על מי אני עובדת, התמכרויות] שונות ואולי אפילו לפרסם קצת ביקורות. הפיקסלים הכחולים הם הגבול ואני לגמרי יכולה לכתוב כאן באנגלית בלי לצאת טיפשה. או, טוב, יותר מדי טיפשה.
טוב, אני חושבת שאני אתחיל בלהבין איך האתר עובד.